דוּ‏נָש אדונים הלוי בֶּן לָבְרָט (ד'תר"פ–ד'תש"ן; 920–990 בערך) היה בלשן, פרשן ומשורר שחי בראשית תקופת תור הזהב של יהדות ספרד.

נוהגים לפרש את שמו הפרטי דונש כיונק מהמילה הערבית דון שמשמעה מלך, אדון, ומכאן נגזר שמו העברי – אדונים הלוי.

דונש נולד במרוקו, ועלה לבבל, שם למד אצל רס"ג, וממנו למד את חכמת הדקדוק. דונש חיבר ספר השגות, כלומר ספר ביקורת, על רס"ג (לצפייה בספר לחצו כאן).

דונש עסק רבות בדקדוק. הוא כתב בעברית את הספר תשובות דונש בן לברט, שבו הוא תוקף את המַחברת, ספרו של מנחם בן סרוק. בין השאר הוא לא מסכים עם מנחם שנמנע מלהשוות בין העברית לערבית, וכראיה דונש מציין 167 מילים בעברית הקרובות למילים בערבית. בחלק מן המקרים חלק דונש על מנחם באשר לתפיסתו בעניין השורשים. על השגות דונש השיבו תלמידי מנחם, ומנגד תלמיד של דונש כתב ספר הגנה על רבו, ועד היום חלקים מן הפולמוס טרם הוכרעו.

דונש היה הראשון שהבחין בין פועל עומד ליוצא בעברית, והיה הראשון שאימץ לעברית את המשקל הערבי בשירה – יתדות ותנועות – משקל שבהתחלה עורך פולמוס, אבל אחר כך שימש את כל המשוררים והפייטנים בתקופת תור הזהב.

דונש גם היה מהמשוררים הראשונים בספרד שכתבו שירת חול, כגון שירי ידידות, חידות ותהילה, והראשון שכתב שיר יין בעברית בסגנון השירה הערבית (ואולם שיר זה מסתיים בשלילה של משתאות יין בשל סיבות דתיות ולאומיות).

דונש חיבר פיוטים רבים, כמעט כולם אבדו, והנודע שבהם הוא דרור יקרא. להאזנה לשיר בביצוע יונתן רזאל לחצו כאן.

לצפייה בספרו תשובות דונש בן לברט לחצו כאן.